אשליות וביטחון – חלק שני

חזרה קצרה על החלק הראשון

בחלק הראשון של הפוסט עסקנו ביכולת לפוגג אשליה ותעתוע בעזרת עצירה, עיגון תשומת הלב והרפיה. ההליכה במנהרת המערבולת היא קוריוז נחמד, אבל היא נוגעת בשאלה עמוקה ויסודית: במה ניתן לבטוח?

כאשר האינטרפרטציה של החוויה החושית שגויה לחלוטין (במציאות לא אני מסתובב, אלא הפסים המוקרנים על דופן המנהרה) – במה כן ניתן לבטוח?

התשובה בחלק הקודם הייתה: להחזיר את תשומת הלב אל החוויה הגולמית, הראשונית, הטרום־פרשנית. התחושה של כף הרגל פוסעת על המשטח המוצק, תחושת הנשימה בגוף, מגע כפות הידיים עם המעקה – אלו חוויות ראשוניות, יסודיות, הכרוכות בפרשנות מינימלית, וכך התעתוע מצטמצם. לכן ניתן למצוא בהן בטחון.

עוגן נוסף לביטחון

בפוסט הזה ארצה לשתף עוגן בר־ביטחון נוסף. לצורך כך אגייס עוד אשליה מרהיבה מאותו מוזיאון.

מדובר בלוח לבן פשוט, עליו מצוירות שתי גזרות טבעתיות צמודות, כמו בתמונה לעיל.

כשראיתי את הלוח לראשונה חשבתי: "מעניין מה האשליה כאן. זה לא יכול להיות קשור למידות של הגזרות כי ברור לחלוטין שהאורך שלהן שונה."

אז זהו, שלא.

שתי הגזרות זהות לחלוטין בממדיהן.

אמת מידה אובייקטיבית

אבל איך לעזאזל אפשר לדעת את זה? אילו בא מישהו ואמר לי: ״הגזרות זהות״ הייתי אומר לו שהוא שוגה ללא כל ספק. אבל כאן ניתן להכריע בפשטות: על הלוח מונח מגנט בצורת גזרה טבעתית.

כאשר מניחים אותו על הגזרה התחתונה – הוא מתלכד איתה בדיוק.כאשר מזיחים אותו לגזרה העליונה – שוב הוא מתלכד איתה בדיוק. כך זה נראה:

כך בוטחים שהן זהות בגדלן

המדהים הוא שגם כאשר הגזרה הניידת מונחת על הלוח ותוך כדי הזחתה, ואפילו לאחר מיקומה על גבי שתי הגזרות – הפרשנות הסובייקטיבית דבקה בעיקשות בכך שגודל הגזרות שונה. ובכל זאת – יש במה לבטוח. יש אמת מידה אובייקטיבית, מדידה. יש לנו דרך לקבוע אורך ורוחב ולמדדם, ואז ניתן לבטוח באמת המידה הזו, אפילו אם אין ביכולת הפרשנות הסובייקטיבית שלנו לצאת מתוך התעתוע.

ביטחון סובייקטיבי וביטחון אובייקטיבי

במקרה דנן אמת המידה האובייקטיבית היתה הגזרה המגנטית, אך זהו רק מקרה פרטי של פרדיגמה כללית. הפרדיגמה הזו היא מדע. היא מתמטיקה. היא תצפית ומדידה סדורים ופרוצדורות שהן ברשות הרבים וברות שחזור. והיא מתבססת על העובדה הפלאית שכל בני האדם (כמעט) יכולים להסכים על כך ש 1+1=2.

אם כך, דנו בשני ערוצים שונים:

• ביטחון סובייקטיבי – נגיש דרך מיומנות קשב והרפיה ממחשבות ומפרשנויות.

• ביטחון אובייקטיבי – נגיש דרך תצפיות, מדידות וכלים מדעיים, ומבוסס על מחשבה ועל סימבולים מנטליים.

מה משותף לשניהם?

שני הערוצים חוזרים לתשתית.שניהם יורדים במורד המגדל הרעוע של פרשנויות חלקיות ומוטות, ונעים אל עבר התשתית הבסיסית, העובדתית:

• "יש תחושת נשימה בגוף."

• "יש כף יד אוחזת במעקה, תחושת קרירות ויובש."

• "אורך הצלע העליונה הוא 15 ס"מ."

סיכום

מפגש עם אשליות ותעתוע הביא אותנו אל השאלה המהותית: במה ניתן לבטוח? נגענו בשני עוגנים של מציאות, של בטחון. הראשון מושתת על הכוונה מיומנת של הקשב אל החוויה הפנימית, והשני מושתת על עבודה מיומנת עם תשתית עובדתית, אמפירית.

נמשיך לגעת בשאלות החשובות הללו בהמשך, הן בהקשר של תרגול המדיטציה והן בהקשרים של הממשק שלנו עם העולם סביבנו.

הקורס הבא נפתח בקרוב! מוזמנות ומוזמנים להתעניין ולהירשם.